סוף קיץ (sof hakayitz)
כבר הקיץ חלף
kvar hakayitz chaleif
כבר טסים מעליו
kvar tasim me'alav
ברבורי הענן בשרשרת
barburei ha'anan b'shar'sheret
כבר כמש הדרדר
kvar k'mash hadardor
ועמוד המטר
ve'amud hamatar
מעבר לאופק ניצב
me'ever la'ofek nitzav
העולם מתלבלב
ha'olam mitlablev
אך מסכית עוד הלב
ach maskit od ha'lev
לתוגה שבעין נקשרת
letuga she'be'ayin nik'sheret
כשהקיץ חלף
k'she'hakayitz chaleif
ומקרקע נשלף
u'mikarka nishlaf
להבו הצחור של חצב
lehavo hachachor shel chatzav
בגנות כבר מונה אדמה את ולדיה
b'ganot kvar moneh adama et val'deha
בגרנות החציר על עצמו נערם
b'granot hachatzir al atzmo na'arim
בשדרות משליכה צפצפה את בגדיה
b'shderot mashlikha tzafzefa et bigdeha
בגדרות מעלות הכבשים את צמרן
b'gedarot ma'alot hakvasim et tz'mran
בכרמים מקפלות הגפנים את עליהן
b'kramim mekaflot hag'fanin et aleihen
בתלמים משחימה אדמה קו לקו
b'talmim mash'khima adama kav lakav
בגבהים הלילות כבר עוטים מעיליהם
b'gabehim halaylot kvar ot'im me'ileihen
בנכאים חלילו של הרוח נתקף
b'necha'im chalilu shel haru'ach nitkef
כי הקיץ חלף
ki hakayitz chaleif
כי רוחף מעליו
ki ru'achaf me'alav
מפרשו הסמוי של החורף
mifraso hasamuy shel h'oref
מתקצרים הימים
mitkatzrim hayamim
ובנפש הומים
u'benefesh homim
כיסופים ותוגות כמיתר
kisufim u'tugot k'mitar
וצופה לו איכר
v'tzofeh lo ikar
איך בבוקר הקר
eich b'boker hakar
הקיץ מפנה את העורף
hakayitz mafneh et ha'oref
וכברת אדמה
u'k'veret adama
שדמו בדמה
sh'damu b'dama
מחכה לזרעים ומטר
mechake le'zer'aim u'matar
בגנות כבר מונה אדמה
b'ganot kvar moneh adama
Fin del Verano
Ya el verano pasó
Ya vuelan sobre él
Los cisnes de nubes en cadena
Ya el otoño se asoma
Y el pilar de la lluvia
Se alza más allá del horizonte
El mundo se confunde
Pero el corazón aún escucha
La tristeza que se asocia a la vista
Cuando el verano se fue
Y del suelo se arranca
La hoja blanca del hacha
En los jardines ya la tierra cuenta a sus crías
En los campos de heno se amontona por sí mismo
En las avenidas un álamo arroja su ropa
En las cercas las ovejas suben su lana
En los viñedos las vides pliegan sus hojas
En los surcos la tierra se oscurece línea a línea
En las alturas las noches ya visten sus abrigos
En los lamentos el flautista del viento se siente atacado
Porque el verano se fue
Porque sobre él vuela
Su vela oculta del invierno
Los días se acortan
Y en el alma resuenan
Anhelos y tristezas como cuerdas
Y un campesino observa
Cómo en la mañana fría
El verano le da la espalda
Y un pedazo de tierra
Que sangra en su suelo
Espera semillas y lluvia
En los jardines ya la tierra cuenta.