ממתינים (Mamtinim)
מחכים שתבוא, מדברים על איך שהכל רקוב פה
אנשים בוערים ברחוב והוודקה שורף את הגרון
ואנחנו מתרוצצים כמו כלב רחוב, מחפשים לעת ערב אדם לאהוב
והמוות נמכר פה חינם, והוא מגיע לנו סתם
כי בא לנו עוד קצת דם, עוד קצת דם
והימים ימי בצורת, אין חזון
הם אומרים- השמים ריקים מאדון
והארץ נתן לבני אדם, וקין מולך כאן כי הצדק נרדם
ממתינים כי זה כל מה שנותר לעשות
ולנסות להיות אנשים, במקום בו שולטות הרוחות
ובלילות עוד מעיזה להאמין לפעמים
ואף על פי שהימים נמתחים על פני שנים
אחכה לו בכל יום שיבוא
לוחשים, אתה מתעכב
וממול השדים מתגנבים אל הלב
עם הזמן מתרגלים לכאב, ולא רוצים לעזוב את החורף הזה
כי מטפחים כאן חומות מבודדים, וכל אחד חושב
שרק אצלו העולם חרב
כלוא בתוך עצמו ואין מי שיחלוק את הכאב
והשמים שמעלינו כחולים-סגולים, בוערים-מוכים
וניגון ישן גוסס בחלומות מוזרים על אנשים אחרים
ואוויר בין בניינים
כי העצבות שבחוץ מאיימת להפיל אותי מתחת לפני התהום
למה לא בא? דמעות ואולי- הבזק של תקווה, שנים רבות מדי
Esperando
Esperando a que llegues, hablando de lo podrido que está todo aquí
La gente arde en la calle y el whisky quema la garganta
Y nosotros peleamos como perros callejeros, buscando a alguien para amar esta noche
Y la muerte se regala aquí gratis, y simplemente llega a nosotros
Porque queremos un poco más de sangre, un poco más de sangre
Y los días pasan sin forma, sin visión
Dicen que los cielos están vacíos de señor
Y la tierra dada a los hombres, y Caín gobierna aquí mientras la justicia duerme
Esperando porque es todo lo que queda por hacer
Y tratar de ser humanos, donde los vientos dominan
Y en las noches aún me atrevo a creer a veces
Y aunque los días se alargan a lo largo de los años
Esperaré por él cada día que venga
Susurrando, te estás retrasando
Y frente a los demonios se infiltran en el corazón
Con el tiempo nos acostumbramos al dolor, y no queremos dejar este invierno
Porque aquí se acunan muros aislados, y cada uno piensa
Que solo en su mundo la espada arde
Atrapado dentro de sí mismo y no hay quien comparta el dolor
Y los cielos sobre nosotros azules-púrpuras, ardiendo-apagados
Y una vieja melodía murmura en sueños extraños sobre otras personas
Y el aire entre edificios
Porque la tristeza afuera amenaza con derribarme hacia el abismo
¿Por qué no viene? Lágrimas y tal vez- el destello de esperanza, demasiados años